סוזן

הדבר הראשון ששמתי לב אליו בבוקר היה העשן המחניק שמילא את המערה, מישום מה התגובה הראשונה שלי היתה לחזור לישון אבל הכל טוב, זה היה רק לרגע. כי ברגע שהבנתי כמו שצריך את המצב ישר קמתי, מה שראיתי היה דרקון אדום, ענק ומכוער שהחליט לאמץ את המערה שלי כדי לישון.
מדהים.
התחלתי לאסוף את החפצים שלי- שכללו תרמיל, חנית וכמה פירות- והתחלתי ללכת לאט לאט לכיוון היציאה. זה עבד מעולה עד הפתח- העשן טישטש מידי את הראיה שלי ודרכתי על הקצה של הזנב שלו...
הסתכלתי אחורה וראיתי שתי פנסים צהובים. כשהבנתי שאני אמורה לרוץ והתחלתי לרוץ הוא כבר עמד והתחיל להתקדם לכיווני..
כל מה שראיתי היה כתמים צבעוניים. השאגה של הדרקון נשמעה מאחורי ואני הייתי בפאניקה וכל מה שעבר לי בראש זה ״אעעעע״ אחד ארוך.
קלטתי כמה רצתי כשראיתי שיצאתי מהעצים בכלל ושאני בשטח הפתוח. הסתכלתי אחורה ולא ראיתי שום דרקון. עצרתי והתיישבתי, זה היה קרוב... עכשיו הייתי צריכה למצוא מקום חדש לגור בו. קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הנגדי, למה? כי הדרקון בטח חזר למערה ודרקונים זה לא יצור נחמד לדו קרב.
הלכתי והלכתי ולא מצאתי כלום. שום מים או אוכל, או אפילו עצים למדורה. התחלתי לפחד ברצינות, לא היה לי יותר מידי מה לעשות בחיים אבל לא רציתי לגמור ככה אותם. כשהתחיל לרדת הלילה פשוט נעצרתי, האיזור היה כל כך שומם שלא טרחתי אפילו לדאוג למחסה- פשוט אכלתי תפוח אחד ונישכבתי לישון.